השתוללות של הגזענות ושנאת זרים במערכת החינוך בארץ
The racism raging at Beersheva schools
קורבנות הם ילדי העולים
The immigrats' children are the racism victims
התשובה - הפנתרים בעליה
The answer is "Russian panthers"

ב-5.04.2000 תלמידה כתת ז' מקיף "רגר" בבאר-שבע ויקה מיירונובסקי ז"ל התאבדה אחרי שהציקו לה ורדפו אותה על רקע גזעני. פניות חוזרות ונשנות של אמה הילדה לא נענו ושום גורם לא התערב.

ראש העיר יעקוב טרנר וסגנו הרוסי בורוכוב הביו את השד העדתי כדי להשיג את השלטון. בעולם הם מחפשים כבוד ובארץ - פתרון הבעיות. הגזענות בבאר-שבע משתוללת.

הקורבנות העיקרים של הגזענות - הם ילדי עולים מחבר המדינות. במשך שנת לימודים 1998/99 עמותה "למרחב" רשמה 146 גילויי הגזענות בבתי ספר בעיר. לפי נתונים של מועצה הישראלית לשלום הילד - כ-80% של תקריות בין הילדים מגיע לפסים גזעניים. התשובה שלנו - "הפנתרים בעליה" המכונים "הפנתרים הרוסים"

הגזענות בהתגלמותה

ב-3 בנובמבר 1999 קבוצת נערים ונערות ממוצא רוסי הפגינו בישיבה של מועצת העיר באר-שבע. הם העלו כרוז "גזענות היא הסיבה לפיגור מערכת החינוך בעיר". החבר'ה הוצאו החוצה עם קריאות גנאי גזעניות של פקחים עירוניים, אשר נמצאים תחת מרות של ס' ראש העיר "הרוסי" בורוכוב. הילדים קראו לעצמם "הפנתרים בעליה" או "הפנתרים הרוסים".

הילדים הרימו שלט עם ששה דרישות:

הארץ רמת החינוך השווה למרכז!

יותר מקומות בילוי ופנאי לכל בני הנוער!

שיוויו הזדמנויות להורינו העלים החדשים!

לעצור את אלימות במוסדות חינוך!

להפסיק גזענות ושנאת זרים בבתי ספר בעיר!

מירב פרולוב תלמידה כיתת י"א במקיף ה' אמרה:
"משמעות של הפעילות שלנו היינו עברת המסר באבק נגד אלימות, גזענות ושנאת זרים בחברה הישראלית. נהוג בעולם שקורבנות לא יכולים ואף לא מסוגלים להלחם נגד התופעה. זה הוא תפקידו של כל הציבור הנאור של כל בני תרבות בארץ. אנו לא הולכים בדרך אלימה של הפנתרים השחורים בשנות ה-70 בישראל וארה"ב. החשיבות של הפנתרים כי הם שימשו זריז למהפכה תרבותית, אשר הכניסה
את התרבותם ואת בתרומתם של הקהילות שלהם לציבוריות ותרבות הכלל לאומית."

כך הפנתרים ציינו את שנה של איסור לדבר ברוסית בבית ספר מקיף ג' בבאר-שבע. אז התפוצצה הפרשה כאשר אחת מן המורות אסרה לילדים לדבר רוסית בכותלי בית הספר. הילדים הגיבו בגרפיטי: ”רוסית היא שפתינו", "עברנו את אושוויץ, נעבור את המקיף" וכד'. המנהלת רחל תירוש קבלה החלתה לא מקצועית ולא אחראית והזעיקה משטרה.
זה לא מקרה הראשון של איסור שפה הרוסית בבאר-שבע. חודשיים לפני כן אסר מנהל מחלקה לטיפול נמרץ בביה"ח "סורוקה" פרופ' גרומן אל פרסונל לדבר ברוסית.
אז במקיף ה' התכנסה הועדה לעליה וקליטה של הכנסת בהשתתפות של של ראש העירייה וסנים. לבאר-שבע באו ח"כים מכל המפלגות. הפיצוץ נמנע, כאשר ח"כ סופה לנדבר הציעה לחוקק חוק על הכרזת שפה הרוסית כשפה רשמית של המדינה. לא ילדים לא אף אחד אחר לא רצה פה את רוסיה

מיכאל דורפמן - דובר הקבוצה: "התבקשתי ע"י יועצת השר נתן שרנסקי סופה שבלדין ויעוץ השר יולי אדלשטיין רומן גורביץ' להיכנס לבית הספר ולחקור את פשר הדברים. הלכתי ולמדתי את הנושא לעומק, ישבתי עם המורים, עם התלמידים ועם ההורים. נעזרתי בייעוץ אקדמי של פרופ' תמר הורביץ (ראש מח' החינוך באוניברסיטה בן גוריון) וחברתי דו"ח. איתרתי את התלמידים, הנחושים בדעתם להמשיך בפעילות המחאה... לילדים ולי הובטח ביקור אצל השר אדלשטיין ותיפול מעמיק בבעיית הגזענות בבית ספרם. שום דבר לא נעשה לא במישור העירוני ולא במישור הלאומי".

במשך חמש שנים האחרונות עמותה "למרחב" הייתה המקור העיקרי של עיתונות ארצית על המתרחש 

לכולם זכורים מקרים של מירב פ' ונסטיה ט', אשר הוכו ע"י כל תלמידות הכיתה במקיף ד' על רקע גזעני והן סיפורה של אולגה קמינסקי, מאותו ביה"ס אשר הוכתה ע"י חברות בכיתה, שצעקו "רוסיה מסריחה, לכי לרוסיה", והן את סיפורה של ויקה אברמוב מנתיבות, שמנהל בית הספרה אמר בכיתה' כאימה שלה עוסקת בזנות,

· ומקרה של ילדי אופקים שהוצאו מגן הילדים מפת החשד פן הכריכים שלהם אינם כשרים, והן המקרה של תלמידה מרינה ברויידה, שנשלחה לבית חולים עם פצעים קשים כתוצאה מהתנפלות עליה של כתריסר בנות מכיתתה על רקע שנאת זרים,
· ומקרה הטראגי של הילד דימא חודיאקוב בן 11, שהתאבד... והרשימה עוד ערוכה.
ברגע מסוים ב"למרחב" הפיסקו לפרסם את הסיפורים מפני שכל המקרה נתפס כמקרה בודד ולא כתופעה קשה. הפרסומים לא הועילו דבר ואף הזיקו לקורבנות האלימות וגזענות. גם מקבלי החתלות לא היו מסוגלים לקבל עובדות פשוטות. יותר על כן. גזענות ושנאת זרים - הם דברים הלא רציונליים. אבל אנשים מאוד רציונליים משתמשים בהם לקידום אינטרסים שלהם

קיים חשש הן בחוגים הרוסיים והן בקרב המומחים באקדמיה ובמשטרה כי עקב פער מנטלי בין הקהילת דוברי רוסית לבין הישראלים, התגובה המתונה יחסית במונחים רוסיים עלולה להביא לתוצאות בלתי צפויות. והראייה - מרד חיילים ממוצא רוסי ב"כלה ארבע", להקת פופ' "אושוויץ" או טטיאנה סוסקין עם "כרוז החזיר". כל הדברים הנ"ל הם לא חורגים ממעשי קונדס במונחים רוסיים אבל התקבלו קשה בציבור הישראלי.
תקריות על רקע גזעני הפכו לסיפור שכיח בבתי הספר בבאר-שבע. בנובמבר 1999 נפגשנו עם סופר ופילוסוף' צרפתי אלבר ממי, מחבר ספר "הגזענות". הוא שמע אותנו בקשב רב והשכלנו בדבר חשוב: "בשום מקום קורבנות גזענות ושנאת זרים לא מנהלים את המאבק נגד הגזענות".
גם למנהיגים ועסקנים בקהל דוברי רוסית נוח ואף כדאי לעסוק בהכחשת הגזענות ובשקט לנצל אותה למטרות אינטרסנטיות. ב-10 שנים האחרונות עולים רבים תופסים את המערכת החינוך בבאר-שבע כסמל לגזענות ושנאת זרים.

גם באמריקה שמעו על המתרחש בעיר האבות.
יוסי אלפרט, המנהל של מח' ישראל ומזרח התיכון של הוועד היהודי האמריקאי(UJA) סיפר לנו, כי מקרה של הכאת ידלה-עולה באחד מבתי ספר באר שבעים גרם למנהיגו של הוועד הרוויס ליזום תוכנית מיוחדת לחינוך נגד הגזענות. התוכנית החלה לפעול בארץ במימון אמריקאי. כאשר נציגים של הוועד פנו לשלטונות בבאר-שבע, הם לא מצאו עם מי לדבר.

אולגה פילרטוב' יו"ר עמותה "למרחב": "נדהמנו לגלות כי שום מערכת לא מוכנה ולא בנויה לטפל בנפגעי הגזענות הן פיסית והן מילולית כמו שמערכת לא כל כך מוכנה לטפל בבעיות אחרות כגון: הטרדות מיניות, ניצול ילדים או סחר בנשים. יחד עם ידידים ותומכים אמריקאיים נדהמנו לגלות כי אווירה של אלימות שוררת בבתי ספר בלא מפריע. ילדינו נחשפים לאלימות, דבר הלא מקובל ולא עולה על הדעת בארצות, הנחשבות תרבותיות". אולגה פילרטוב שנים רבות שרתה משטרת רוסיה כמפקחת במחלק עבריינות הנוער בדרגת קפטיין (מפקח בכיר). במשך שלוש שנים היא תיפלה בנושא בעיתונות הרוסית המקומית. גם היא נדהמה מממדי האלימות בגזענות שיגיעו אליה..

כאשר עובדת מועצה ישראלית לשלום הילד חנה דשבסקי ניסתה לגונן תלמיד, שהיה נתון לסחיטת כסף לאחד מבתי הספר בדרום, הנהלת ביה"ס לא עשתה מאומה. אבל דבר התלונה דלף הילד חטף מכות רצח, המלווים בקריאות גזעניות - "רוסי מסריח", "חבל שהיטלר לא גמר אתכם".

מיכאל דורפמן: "אחרי התקרית במקיף ה' התברר לנו ששלטונות לא מוכנות לעשות דבר למען הילדים המקיף ג', כינסתי אותם ילדים האחרים ובקשתי לא להפגין, לא להמשיך במחאה, אלא ללכת ולתעד את ההתפרצות של גזענות ושנאת זרים אשר בקרבתם. כאן מדובר בתלמידים במגמת התקשורת. לכן המשימה שהצגתי בפני הילדים לא הייתה לחקור או לבדוק. ביקשתי רק לתעד את המצב. התלמידים גילו הבלגה ובגרות וגבו עדויות בשטח לפי קריטריונים ברורים. במשך שנת לימודים 1999/98 הילדים ביצעו את המשימה בהצלחה ובכבוד".

התלמידים רשמו 192 מקרים של גילוי הגזענות ושנאת זרים בבתי ספר בדרום. מהם 146 מקרים בבתי ספר בבאר שבע, מתוכם 64 מקרים של אלימות פיסית. הילדים גילו אזרחות טובה ובגרות וגילו בנוסף 26 מקרים של גילויי הגזענות מצד ילדים ממוצא רוסי - הדבר שלא התבקשו לעשותו. יש להיזכר, כי החומר אספו ילדים, שגם בגופם ובנפשם חשו את הגזענות בהתגלמותו..

יש לציין שהנתונים הם טיפה בים. לפי ראש המועצה הישראלית לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן במשך 1998-1999 הצטברו כ-5,000 תלונות של עולים חדשים מחבר המדינות כאשר ידוע שעולים לא מרבים להתלונן.

 

מיכאל דורפמן היה יועץ בעיניי קהילה דוברי רוסית של ראש העירייה יעקב טרנר במערכת הבחירות המוניציפלית. הוא מספר: "יעקב טרנר ופוליטיקאים ממפלגות העדתיות הרוסיות ניצלו עד תום את האווירה של הגזענות ושנאת זרים במערכות הבחירות. הם ידעו להפעיל לטובתם את החרדה והפחד בקרב יצואי ברה"מ אחרי רצח חייל יאן שפשוביץ' באשקלון. טרנר הבטיח לפעילים של המטה הצעירים הרוסים ליצור כתובת לבעיות שלהם ללחם נגד נגע הגזענות. דבר לא נעשה והוא מסרב להתייחס לבעיה. בראיון בעיתון בשפה הרוסית "ספוטניק" הכריז טרנר שהוא אישית מהווה כתובת לכל פניות בנושא הגזענות. אבל ראש העירייה לא נוהג אפילו להשיב למכתבים בנדון.

רק 38% מתלמידי באר-שבע הצליחו השנה במבחני בגרות. אותו טרנר סיפר בראיון ל-"רדיו דרום" כי הוא הולך לשקם את המערכת החינוך על מורים מקרב עולים חדשים בעיר. עברה שנה וחצי. מורים עולים מהווים כשליש מקהל המורים בבאר-שבע. אבל אף מורה-עלה אחד לא קודם וניסיונם הרב לא נוצל ותרומתם לא נחשבת בבאר-שבע. גם ניצני חינך האמצעי הרוסי בבאר-שבע כגון: בתי ספר "אימפולס" ו-"ארודיט", פרוייקטים של ארגון מורים עולים או מערכת "מופת" לא זכו לעידוד והוכרה אצל פרנסי העיר. באר-שבע מחזיקה מקום שלישי בארץ ברמת ההשכלה. למרות זאת רק כשליש מן התלמידים מסוגלים להגיע לבגרות. הפועל היוצא כי תלמידי באר-שבע ותלמידים עולים בתוכם מיועדים לנתוני פתיחה הפחותים מתלמידים במרכז הארץ. ב-"למרחב" סבורים כי גזענות אינו ליקוי קטן ולא חשוב של מערכת החינוך בעיר. גזענות ושנאת זרים לילדי עולים, הפלייה על רקע ארץ מוצא של מורים עולים וזלזול בניסיונם ותרומתם של העלייה לתרבות ולחינוך מצד השלטונות - הם הסיבות האמיתיות של פיגור מתמיד של מערכת החינוך בעיר באר-שבע. לא פלא שצעירים וסטודנטים לא רוצים להישאר בנגב.

אנשי האקדמיה כמו גדול הפילוסוף הצרפתי, יהודי ממוצא תוניסאי אלבר ממי וגם פעילי זכויות אדם בעולם יודעים כי הכחשת בעיית הגזענות מהווה סימן מהותי המעיד אל קיומו של הגזענות. זו הבעיה האמיתית של ראש עיריית באר-שבע ושל רוב פרנסי העיר. והראייה שכל טיפול בנושא העולים הוא הפקר בידיים של גורמים סקטוריאליים ואינטרסנטים פוליטיים אשר בנפשם להנציח את הגזענות ולשמר הגטו הרוסי. חומות הגיטו נבנים גם מבחוץ וגם מבפנים. אף אחד לא רוצה לעסוק בנושא הטעון. היסודות האימפריאליסטיות וגזעניות בקרב הרוסים עצמם עושה את המאבק נגד הגזענות לנושא קשה עוד יותר.

הנורא מכל שילדינו השלימו עם המצב. לפי נתונים של המועצה הישראלית לשלום הילד - כ-80% מהתנגשויות בין ילדים עוברים לפסים של גזענות. לפי נתונים של מכון הישראלי לחקר בעיות חברתיות ופוליטיות בראשותו של ד"ר אליעזר פלדמן 71% מכירים בחלוקה עדתית של חברה ישראלית, 63% סבורים כי חלוקה שכזו משפיעה עליהם באופן שלילי, 76% סבורים שנאת זרים טובה לפוליטיקאים ו-59% סובלים מהמצב (נתונים מ-3/10/99). בסקר אחר של אותו מכון מתברר 34% ציננו כבעיה קשה - את קושי לקבל השכלה הולמת ועוד 25% ציינו כבעיה העיקרית את האדר של הערכים. הנורא כ-21% צעירים עולים הצביע אל הפלייה כבעיה הקשה שלהם בארץ.

עוד ב-1984 פרופ' מיכאל אגורסקי ז"ל מאוניברסיטה העברית בירושלים ניבה את הופעתם של הפנתרים הרוסים הן במאמרים המדעים והן בסדרת כתבות בעיתון "הארץ".
"הפנתרים הרוסים" יצאו לתקשורת, הופיע ובעיתונות ורדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט למתרה לפתוח בדיון ציבורי. בדומה לפנתרים השחורים גם בארץ וגם באמריקה, הם מתכוונים לשמש זרז למהפכה התרבותית כדי לכלל את התרבות שלהם לתוך התרבות הלאומית הישראלית בכל המשמעויות, להחזיר את עטרת יהדות רוסיה ליושנה. אנו פונים לכל הגורמים, לכל האנשים הנאורים, לכל בני תרבות בבקשה לעזור במאבקינו למען איכות חיים בחברה הישראלית טובה יותר, שוויונית יתר וצודקת יותר!

מיכאל דורפמן, אולגה פילרטוב, מרב פרולוב

הפנתרים בעליה - הפנתרים הרוסיים

Main   English   French   Russian